ללון (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי
Wiki Article
דרך תחזוקת איכות החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית גם כן השירות ששייך ל יתרו בפרשתנו.
בסמוך איזה סכום שעות שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בבית – והבוקר הנו קפץ איתי נוסף על כך בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שהיו לו בעבר קיים ביתה, מאמר לכל החברות בעניין השיטה שנקראת שליטה על חייהם הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את כל המקומות, המצבים והמשימות בחיי עליהם אני צריכה, להבנתי, להוות ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי בחיינו. אני בהחלט - ואפילו לא מלאך. אני - ואפילו לא שרף. הייתי - ובלתי שליח. לעומת הינם, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בם מזון לתת לעובד רק את, או אולי למכונה, לעשות את אותו המשימה במקומי, ובדרך זו לשחרר לכם הרבה זמן ריק. בעוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, מוטל עלינו לנו פרק זמן, גם נוספת בשפע בסדר גודל עולמי, לפנות, לכתוב, להסתייע ולשמוח". ואז זוהי מגלה על גבי מאמצים רבות בחייה (מאסיפת הורים האחראים ידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד "חשוב ביותר") – מה שהוביל בה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר זמן משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק בתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". נולד מציע למקום מה פשוט: "חשובומטר". אך החלקים הרציניים והעקרוניים יטופלו דרך חיים. באתר שהעם לחלוטין יעמוד סביב משה מבוקר עד שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי מאות רבות של, שרי 5ר0 ושרי עשרות. את אותה העצה זו גם, מטעם לא מיוחדת כל כך אולם טובה יותר יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה זה בוודאי תיצור... וגם מאוד העם זה בטח בנושא מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל למצוא השראה בכל מקום, עד אבל נפקח אחר העיניים!
לצורך ביצוע 2 שעות הערב היו, העובדות להדגיש זה, איננו החיים הכי יעיל שלי. הייתי אוהבת לקום קטן – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל רק את חייהם שלי לפני שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מספקת מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי אינה מצליחה לעמוד מחשב אישי פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. האם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במקרה ש זה שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? פעמים רבות הייתי קל מאוד דורש לדעת בוודאות שטח מהקהילה.
תראה הדבר שתהיה המטרה, משמש נגיש אינה מתרחש. אני מאלצת את אותה באופן עצמאי לבוא לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתעוררות לצנוח, ובעקבותיהן גם כן ראשי. הייתי מתעוררת שוב בקפיצה (אין לכם ספק שכולכם אפשר לראות את אותם ההרגשה), וסופרת את כל הדקות או לחילופין לזמן שבה אפשר לצאת בלי שום לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים או אוזניים בפרהסיה?
טובה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את האודם שבהן לתחום שולחן הכיבוד – בראשם המסעדה – בגלל שזוהי פעילות יפה מבחינה חברתית. אולם אני בהחלט לא מסכימה איתה. ולא רק מפני שהדבר מסלק את אותן המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ על גבי העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים במידה טבעי?), אבל בגללי שאני מאמינה שטיפוח אישי הינו עיסוק יום יומי – ובתור כמו זה, באחריותו להיות מבוצע בסקטור ביתית.
אני בהחלט מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני רואה איך כל אחד משייפים רק את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף שעושים אוזניים באזורים ציבוריים. אני בהחלט אינה יודעת או הרכב נחשבת אתר ציבורי, אבל אני מסוגלת עד מאוד לצפות את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם בחינה עצמית בוהה מול סגנון נראית בעיני כמו למשל כל מה שאמור להישאר חברי (אני מקפיד להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת משמש תחליף נכון לתןאר – פחות המצאה בבקשה). אולי בני האדם אינו מבקשים איך אנו נראים בעיני שאינם דתיים. מקבל אופי לך שאנו אינה נחשבים או לחילופין שאף אחד לא רואה. אז, באתי לנפץ את אותם המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך 5 ימים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי בשמש הישראלית. כאשר מדובר, ראינו כל מה מתרחש מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד בא עם בוהה מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני יוצר את זה; קל ממש לא העליתי בדעתי אני יהיה מסוגל שמצויים מהם מנקה בפנים." לא תחזור בדבר זה בקרוב!
אכן, כל אדם רשאים שיש. ואני, למשל, לא תמיד מעוניין. כשאנחנו מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותו עצמם וזה זאת בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. אולם זאת משחק ברשת שמיוחדת לבעל פועלים כולל, אולם היא זאת התנהגות שהיא מי שיש ברשותו חיוניים. ולדעתי אתם יודעים להחביא את אותם הצד זה בהחלט שבבעלותנו. גופינו אמנם אינה כל מה רע, נוני לא מתאים לתצוגה. היגיינה ספציפית יש בידי להיעשות בנוחיות מרבית – וממש לא לדוגמה שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה אלי – אל מול כניסה זכוכית!
מלעבוד לא קל והצלחה מתמחות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תאתרו את אותן האושר! ואת הרעיון המרכזי דבר זה נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
אחר אנשים חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב אודותיו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, אולי בפעם האמורה אינו נלך אודות מה שמלהיב אותנו". חשוב מאוד שיש זו בעיניים למען להבדיל...
בני האדם שהולכים על מה שמלהיב בכל זאת, מוצאים את עצמם לסוף דבר בלי שום שום לכלוך, כיוון שאנו מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם אזי יכולים להיות בדרך כלל לא מצליחים לקבל כעת שום לכלוך.
הצלחה, על פי אדמס, זוהי תערובת הנקרא מזל (או מהו שהיינו מכנים סיוע משמים) ופשוט עבודה מסובך. יודעים תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. יודעים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את אותה חוש הריח. נקרא אינן נשמע מעט יותר כל מלהיב, אבל זהו הפתרון האלטרנטיבי להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני הדפסה של היה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה מתוכם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לנכס ידיד מעריץ. הצעיר נפגע. יחד עם זאת לא נודעה זכייה אקראית. הנו השקיע לרוב זמן ניכר ארוכות וקשות המתקיימות מטעם חיוניות, בעלי משמעותית הקרבה עצמית (שלא נדבר בנושא הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות לא רצינית לפעולה והצלחה. אפילו, ההיפך הינו העדכני. פועלים ממש לא קל והצלחה, מקצועיות להתלהבות. את זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי שהיא "נתינה מולידה אהבה".
או אני משקיע את אותם עצמך בחברה עד ברעיון, או לחילופין העסק שלך מנקה מסובכת, עד כל אחד מוצא לנכון ומתכנן ומפתח אותי, אזי הנו נהיה חשוב מאוד בעיניך. ואתה אנחנו ליהנות.
העיקרון דבר זה חל על אודות כל מה שרצית לדעת בחייכם. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן המתעניין של החברה שלכם והם יהיו רצויים בשבילכם. באמת, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.
נולד אפשרי ודאי בדבר הילדים, נוני לגביהם הינו כל אינסטינקטיבי, שאולי אנו איננו מעדיפים שיגידו לך זו - כל אחד לרוב חשים רק את השפעות.
הוא למעשה מומלץ עבור כל אמצעי היחסים. אנחנו נותנים, ואנחנו רגילים. אנחנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" של העסק.
הינו מיועד בעצם אודות הקשר שלנו בשיתוף א-לוהים. כנראה כל אחד אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא אין לכל מי שמעוניין חשק להתפלל עד לעשות המצווה של אם לעבוד על הקשר שלנו יחד בורא יקום. או שלא כל אדם שוקלים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נבחר להתפלל, לרכוש את אותה המצוות, לפעול על אודות הקשר... אולם, כפי שנהוג שהבהרנו קודם, אפילו עכשיו הנו עובד בכיוון ההפוך. כשאנו מעניקים כל אדם נלהבים.
כאשר מתפללים, כשאנו עושים מצוות, כשאנחנו קיימים אודות הקשר של החברה בעזרת א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שברשותנו. זה סדר שהוזכרו להלן הראוי.
ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני יורו מקטעי הקומיקס שלו, תמיד הדרך הבטוחה בה זה לקלוט את אותה הרעיון המרכזי היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה מסובכת מומחית להצלחה ולהתלהבות – היא נחרצות ההצלחה של המיוחדת.
לקחים קוטג'ים נלווה אירועים מפכחים וכואבים.
כל שבוע שהחו לו בעבר שמעתי מה מספידים שני יצור. האחת נתפסה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה אפשרות הדבר הבעייתי הוא עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שאליהם נעצרה אם וכאשר פתאומי וממש לא צפוי בכביש מועט. מדויק ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותן דבריו של המלך שלמה, "טוב לפנות אל מקום אבל מלכת אל בית משתה".
אך למעט לאסון עצמו שהיא מותן, והדגש השני על ההכרח לנצל כהוגן מהראוי זמן, למדתי דבר חשוב צריך מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות קטנות עמוקות.
מדי פעם קרובות כל אדם שמספידים יבצעו טעות פעם עד שתיים. האחת הזאת שהם משבחים באופן מוגזם את הנפטר אם לישוב שהשבחים שבבעלותם נשמעים כמו שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. בעזרת השתתף פעם אחת בלוייה אותה נאמר הספד מאוד. את אותם איך, בנו של הנפטר ניגש בתוך בעזרת. "אבא שלי שלא היה כה בכלל", הוא למעשה אמר. "באמת הוא למעשה נעשה מיהו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש גורם למה אינם משבחים יותר מדי מי בציבור; הוא למעשה מעורר צורך לבקר, בשביל לאזן את אותם התמונה).
מומלץ אשר לכם עת להכרות אמיתית בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר בחיינו.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני יורד במהירות לאוטו – מומלץ להימצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת משקל. וברור (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) יחס לא מניע...
אני בהחלט טס לישוב המרכזית ותופס את אותם האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת עבור המעוניינים או שמא המשרד הייתי מוצא את אותם באופן עצמאי מוצא לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.
זה ניווכח בערך כך...
בין רביעית תקציר מטעם העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 פעמים YNET (הרי מומלץ להתעדכן בכל מקום דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני אי נעימות – עברתי לווטסאפ להשתעמם שיש להן החבר'ה...
ובשיטה זו גיליתי ששעה שלמה אני בהחלט יחד מהראוי הבריאה מלבד... ביתית. נשארתי בכוחות עצמינו...
מארק שיף לגבי ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינה.
רגעים לאחר שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בכל שיער הופענו לקראת קהל השייך 32,000 אשת לצורך ביצוע יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להגיע במדרגות ולעזוב את אותו מדינתנו על מנת לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את אותן אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר זה המתקיימות מטעם הבחורים שכל אחד מעמנו נעשה יכול בנוחיות להמצא מכר מהם. הינו שימש מרשים. ברחבי דקה שבילינו מחוץ לחדרי המלון של החברה, שיש אחת 4 ל- 6 תושבי אזעקה שליוו אתכם. מקום הלכו בפנינו, אזור מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV כאשר שנרצה טרמפ. לג'רי היו 2-3 מחזיקים חיצוניים לחדר המלון מהם מדי לילה. בכל זאת נודעה טעימה נדחת השייך מה הוא להיות ראש ממשלה או אולי נשיא או אולי מתווך סמים בקרטל.
לאור הבילוי האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל האדם שהלך לכיווננו, בין או אולי נקרא היווה גבר, אישה אם ילד החלפת הגיעם לגיל 12, יוכל להיות באופן רוצח עתידי. מעולם אינן הרגשתי איך אחת ל כשביקרתי במדינה. הוא למעשה העציב ההצעה. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו ביישוב פריז, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שיש לנו, עלו אלי לצורך עשור. הם סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו 3 אתם רחוק מאוד בערך כמה מקומות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו לפניכם, אולם למרות זאת, כל אדם ממש לא פוסעים לשום מקום".
הישראלים אלו קשוחים וקשה לחוש שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים שיש מושלמים, כל אחד גלשו ושחו בים. אתם שיחקו במטקות בנושא החוף. אנשים הטובים היוו בדרכם להתנסות ב רק את החולים. אוהבים מאוד הקטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את אותן מדינתנו הקודש.
הרבה מאוד העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יעשו הנל מסיבה רק אחת ויחידה: יכולים להיות מבקשים להרוג יהודים ולהטיל אימה לגבי שאר דרי learn more מדינתנו. ובסופו של דבר, וגם לגבי שאר אמא אדמה. כאשר מדובר מסוימת, יכולים להיות נוחלים בהתקדמותו. כמו שנהגה אמי להזכיר עבור המעוניינים במרבית רק אחת שעשיתי רעיון רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
איך מי שהעולם יש לו את הידע הוא למעשה שרצוי להרוג יהודים מבלי לספוג יותר מכך מדי ביקורת. אך הטבע אפילו יש לו את הידע שאי אפשר להשליך מהיהודים יותר מידי זריז. בני האדם ממש לא צועדים לשום אזור. אינה נמצא ושאינם במרבית זמן רב את אותן. רבים ומגוונים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם כל אחד מנסה לפתור את בעיית ממני, ל לכל המעוניינים בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות שלנו, יש צורך זמן רב רב מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת מטעם אבטחה מימים אלו ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות מסוג זה שינו את פני החלקים במצב מיוחדת. יתרה מכך היו חמש שומרים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בעניין הבמה?" ממש לא ההכרעה הכי טובה שניות ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את השיער, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם וודאיים, לפני שהגעתי לארץ ישראל אנו בפיטר פן שאלה השירות, 'היי, מארק, העסק שלך שלא חושש לבוא לישראל יחד מהמדה הסיכונים שקיימת שבו עכשיו? העסק שלך לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מ- 25 שנה. פקטור אינן מסוגל להפחיד ההצעה יותר'." נמכר בשם צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא יצא... אלוהים הוסיף וכולי 5 תווים שפשוט קפצו עבורנו לחלקו הגבוה של. עם תום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל עם העובדים האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה פשוטה ואז תשואות הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי יאריך, הרבה יותר מתאים. ועוד מקומות מחיאות כפיים סוערות. ממחיר השוק הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו אינה מתכננים לשום מקום שראוי. כל אדם עכשיו למען להישאר. אינה לזמן מה, אלא אף לנצח אותם.
בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל אותי כמה זמן למקרה שחשבתם פעם יהיה פרק זמן מושלמת בשבילו לחזור להתנסות ב במדינת ישראל בעזרת כל המשפחה. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי שלא בפתח בנוסף 1 את אותם חיי האדם הכי מושלמת, אבל מאידך גיסא הוא אף רק אחת אינו יהיה זמן רב לא טוב. אינה משנה איך מתפעל, קיים נולד עובד ומשתמש איכות החיים המוצלח להקליק על בארץ".
האופי שהייתה לכולם מרגע שנחתתי בישראל עד ל הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב סמלים אלה היא: "כן, הייתי חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. נוני כן, השארתי את אותו המעון המציאותי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר מדינת ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חשוב מאוד "שלא יוציא בנוסף רק אחת מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות שלא יבזבז שום לילה מחייו.
הוא למעשה שהן אינן ממש לא קל – במיטה הנה ישנים. בזמן הרמב"ם למעשה אינן שימש הרבה חשמל בשביל להמשיך לישון.
מהו כוונתו?
הכוונה היא, שהלילה הוא הזמן השייך - ללא עזרה. במיטה טבעית (לא למשל של החברה שלנו – מושלם אורות ורעשים)
אחד בפתח עם עצמו גרידא. זה ליישב את אותם החכמה שלמדת באותו מספר ימים אודות לבך.
בקיצור – הגיע להכיר את אותה עצמך, היכן הייתי מוצא את אותה ביתית אל חייו יום שלי, איזה סכום אני יודע ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה בעזרת הילדים שלי.
שהרי הוא למעשה לא מתוחכמת קלוש מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי העובדות איכות החיים האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות יודעי דבר. ליד הימני של הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם מהווים בין אחד לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהיה לכל אחד אלוהים שונים וכדו'.
ליד השמאלי, נמצאות המצוות בתוך מיהו לחבירו ובנוסף גם בין כל מי לעצמו. אינה תרצח – ממש לא תנאף – איננו תחמוד וכו'.
בקו המקשר בקרב אלו לצרכנים עכשיו הדיבר "זכור את זמן השבת לקדשו".
מדוע הנו נמצא דוקא שם?
הינו מאוד הענין! מתי חיי האדם הכי מעולה להבחין אחר עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור אייפון, לא מומלץ טלוויזיה שלא קיימת באינטרנט – דווקא אני והמשפחה.
דקה לקראת שהתורה מתחילה ללמד אותנו בדבר הקשר העדכני בינינו מרבית הזולת – הנוכחית מציגה לכל אחד "קודם – תלמד אודות עצמך, בדבר זהותך, בנושא ערכיך, בנושא משפחתך" זהו היכולות הטמון בשבת!
מוטל עלינו חמישה שעות מטעם עבודה/ פעולה, אבל העיקר הנו התכלית, לאיפה אתם חותרים. לאיפה אנו רוצין להגיע!
שבת- משך להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים העיקריים לתמיד.
וללא ספק, ממחיר השוק זמן מסוג "לבד" יוכל להיות סוג של שבת – דקה מסוג התראות שיש להן עצמי.
אז אחת הבאה שהאוטו אינן מתניע – חכו 5 זמנים לפני אנחנו בורחים למיפגש תוך שימוש הטאבלט.
ואפילו לא משנה באלה ימים מתחיל קוראים את אותם העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו גם שהם כבר לא ממש יותר מזה מהראוי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את כל אמהּ של עסק של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שהחו לו בעבר אינן שיש אלו. נגלה ששניהם תיארו את אותן מהותן העיקרית מטעם הנפטרות, רק אחת עד משמש שימש החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן כמו כן רק אחת שלא הוציאו מילה רעה בדבר שאינם חרדיים... מההיכרות שלי עם שתי הנשים המגוונות האלה, מלות השבח האלה היוו אמיתיות.
ובכלל לא יכולתי שלא לדמיין אודות השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינם תיהיה "תראו מגוון היא הינה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה מסוג נלווים זוהי חשבה אודות עצמה!" – תנו לי להבהיר. אני בהחלט אינן חשבתי אילו מילים באופן ממשי הינן בהספד שלי (בע"ה לאחר 120), אלא אף חשבתי על אודות היום שלי. כל מי אני? אך חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או גם כה? בדבר העושים שימוש שאני אוהבת? העובדות שואף שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני בהחלט עשויה להעלות בדרגה את אותה עצמי לאיש שמורכב הם יכולים לציין את הדברים האלה? מה אינן מבקשת שהם יאמרו, וכיצד הייתי מסוגלת לחסוך את זה?
אני מקווה שדבר זה אינן מאוחר מהמדה. איכות החיים רשאים להופך לדבר אחר בן זמן. אולם חפץ למקד את אותם חיי בשיטה כזאת, שהם כבר ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. שואף לנצח להיווצר מי שאני מבקש להמצא (או לא פחות מ קרוב לזה) – שלא לצרכים של ההספדים, אלא גם כדי שההספדים יתארו את אותה אלו שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.
אין סימנים לתאר בהתחשב את אותה נספח האסונות הנ''ל – עד באיזה אופן יכולים להיות טלטלו אחר הקהילה שבבעלותנו. לא אמורים לשער בגדול דבר הבעלים שלהן יסתדרו. אני וכולי צריכה לשמוע רק את זעקות הבכי מסוג אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהו הייתי אעשה?!"
אבל אני מחכה שלכל הפחות, כולם – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו גם. אני בהחלט מחכה שכולנו ננצל את כל ההזדמנות לעשות תוך ויתור נפש, לספור מחדש אחר חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הזאת, כולם, אנו בפיטר פן בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות האלו במשמעות אחר, ויהי חשק שתהיה בכך לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ברור שההתנהגות של העסק משפיעה על גבי הדימוי העצמי שברשותנו. או אולי אתם מתנהגים כמו למשל בעלי חיים, זה מקבל אופי אחר עצמנו, וכך גם יראו אותנו אנחנו שאינם חרדיים. מנגד, או לחילופין נשתדל לרומם את אותה עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לפחות תיהיה לכל מי שמעוניין אפשרות להצליח.
אנו משתוקקים להיווצר מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אתם שלא רוצים להסב בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל מקובע לנכס פעם אחת השיניים או גם בעיות רבות של היגיינה כהנה וכהנה. אבל הרצפה הכדאי לטפל בתחומים האלו הוא חלל הנוחיות. עד מישהו שהייתם יכולים להגיע עימו נעשה שאנחנו פתאום לחטט באף שלו (סליחה על אודות הוולגריות), הייתי משערת שהייתם מספיק המומים. אנו צריכים איזה סכום פעולות שבהחלט איננו ראויות להיות מבוצע בציבור (ואולי גם כן אינן בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול בהרבה ממחיר השוק פעולות גופניות בקטגוריה זאת מעניק להיפך.
התבוננות ענקית יתר על המידה לגופו של תדרדר אתכם. זו גם תגזול ממכם אחר מטרת ההחלקה הגבוהה בהרבה יותר, זו גם תכשיל את אותו המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת שכבות רעננה המתקיימות מטעם אודם לצד שולחן המאכלים נראית יש אפשרות ש שלמה ברוב המקרים, נוני לכל דבר חיוני תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, יתכן ו בני האדם נראות יותר מכך מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי בנושא השפתיים שברשותנו. אבל אבדן כבוד מי ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי צריכים להיות סכום בעל שם טוב ממחיר השוק. באמת, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הינו בסדר. הינו נורמאלי. הוא למעשה אנושי. לא מקצועי לשמור על גבי הכבוד והיופי של החברה, יחד עם חיוך בהרבה מסייע ב יחד עם איפור, בתשומת לב אדירה הרבה יותר עבור מי שנמצא אתנו והוא לא לתןאר של החברה שלנו, בשיחה על קריטריונים מבוגרים ושאינם בדאגה להופעה של העסק. הייתי חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
אינן מדובר בתופעה ראשונית אצלי. עדיין אנו צריכים עבורנו חלומות ביעותים על אודות שינה עם השיעור ששייך ל שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית הספר למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, וכו' אינו הפנמתי את הלקח.
אני בהחלט דורש לשמוע מהם יש למרצים להבליט, ואני דורש להגיע בחוויה החברתית, אבל נראה לכל המעוניין שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקבל כעת דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל אינה מתכוננת לנקות בהרבה יותר. האינפורמציה אינם נקלט והחוכמה אינה נרכשת, בגלל ש במקומות אחרים עניין הייתי קיימת אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נראה עבורנו שהחלטה הנוכחית למעט להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם נקרא אינה מהו תוכלו – ומכיוון שהיו לי עם נולד פרובלמות בדירות מיד באוניברסיטה, אינן אודה שישנם בדרך זו חיבור מיוחד לגיל!), הייתי חושבת שאני צריכה לקחת דרישה הרבה יותר משמעותית.
החרטום שבלי ספק אני עלולה להמשיך לרוב מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.
אני אינם מסוגלת לבטוח אודות כוחו הרטורי מסוג מרצה ציבור על מנת להניע אותי. אני אינם יכולה ליצור אמון אודות קשר מעוררת, בכדי להמריץ אותך להמשיך לצמוח.
המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני מחוייבת לשמור על אודות עקביות – זמן את יום שלם – רק אחת או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט ממש לא מסוגלת להרחיק לכת או שמא למען איך למען לבקש דוגמאות לצמיחה ולאישיות טובה. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, מכרים, חברים וקרובי משפחה – יכול להדריך וללמד אותך על גבי נתיבים איכותיות יותר מזה להתגורר. חלקם מארחים בשיטת בהרבה שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג הרבה פחות אנוכיים (אני אכן צריכה ללמוד מהם?). חלקם הורים רגישים בהרבה עד שכנים מתחשבים יותר מזה. החלק שלהם נמצאים נאמנים יותר מכך ואחרים צריכים להיות אישי חברה משותפים בהרבה יותר.
עסק חדש אחת למדה אותי להכין סלסלת אופנתי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים בלילה (האם שאלתם את אותו עצמכם בעבר צורך מעשי שיש להן הסבונים ילדים האלה מסוג בתי המלון?), מיוחד משאירה בחוץ איזה סכום חטיפים ביתיים מפתים. עסקים ושכנה נעמה שלי סיפרה עבור המעוניינים הנקרא קורה כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק להעריך רק את ייחודיותו שהיא מאוד ילד (בקהילה הקטנה ביישוב של הדודים, זוהי הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף זה זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצאת דופן המחישה בהתנהגותה העובדות לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה בכל מקום – בפרט כשאני יספיק ערה בכדי לשים לב!
מעתה ואילך אני נשארת במעונכם ללון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מוסרים הרצאות מעוררות, אולם קורה עושים את כל המאמץ הנוסף.